Thursday 25 October 2018

הבחירות ותחבורה: סיפור על מחלף אדם

אנו, הגרים במטה בנימין בעלי מזל גדול. הבחירות מתקרבות ויש לנו בחירה בין שני אנשים טובים, איכותיים ומוכשרים. בצד אחד ישראל גנז, מי שמילא תפקיד כסגן ראש המועצה ב-5 שנים האחרונות ושילה אדלר, שעד לא מזמן היה מנכ"ל מועצת יש"ע. גם הנושאים סביב הבחירות הם נושאים חשובים. חינוך, רווחה ואולי בראש הרשימה, תחבורה, או ליתר דיוק בעיות התחבורה שתושבי המועצה נתקלים בהם בדרך לעבודה.

מפני שאני מתעסק בתחבורה כבר כמעט 30 שנים , כמתכנן וכבונה מודלים לתחבורה, יש לי הסתכלות קצת אחרת לבעיות התחבורה. דוגמא טובה קשורה למזרח בנימין וצומת כיכר אדם. אפשר להגיד שזה סיפור אישי.

בשנים 2010 ו-2011 המשרד בו אני מעוסק שימש כיועץ לנתיבי ישראל בבחינת ההיתכנות הכלכלית של פרויקטים תחבורתיים. למעשה היה לנו לבדוק עשרות צמתים והפתרונות שהוצעו להם ולראות איזה מין הפרויקטים היה מומלץ לבצע ואיזה לא. לרוב התעסקנו בצמתים בודדים בכל מיני מקומות: אחד קצת צפונית לבית שאן (צמת כיבשים 71/7078), פעם קטע כביש בגדרה (כביש 40) ופעם צמת מורשת 781/784). בסוף שנת 2011 הגיע פרויקט קצת אחר: הפרדה מפלסית בצמת כיכר אדם) (צמת 60/437).

כיכר אדם הייתה שונה מכמה וכמה סיבות. ראשונה, כי זו הייתה בדיקה של הפרדה מפלסית וגם פרויקט קצת יקר בתג מחיר של מעל 60 מיליון ₪ (של אז) , שנית כי הפרויקט נמצא בתוך יהודה ושומרון ואחרון כי אני עברתי אז פעמיים ביום דרך אותה הצומת בוקר וערב בדרך אל וחזור מהעבודה בירושלים. הכרתי את הפקקים בצמת אדם היטב, בעיקר הפעמים שהצומת נחסמה כליל בגלל תאונת דרכים ונתקעתי שם באוטובוס לזמן שהרגיש שעות.

כמובן, טיפלתי בפרויקט כמו כל הפרויקטים הקודמים , סיור במקום, איסוף ספירת תנועה (היה אחד מספטמבר 2010 – מספיק חדש לביצוע העבודה) , איסוף נתונים על תאונות דרכים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וסקירה של האוכלוסייה באזור. משם הדרך לבניית מודל מיקרו – סימולציה והשוות המודל למציאות. מהר מאוד גיליתי שמשהו לא בסדר כי נפחי התנועה במודל היו קטנים מידי. לפי המודל, לא היה הצדק לפרויקט  (כזכור, הפרויקט היה יקר יחסית).


אחרי חקירה קצרה גיליתי שהספירה משנת 2010 נעשתה במשך תקופת הרמאדן ושהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא רשמה את כל התאונות הדרכים במקום – רק אלו שהיו מעורבים בהם "ישראלים" .
אזי הזמנו ספירת תנועה עם מדידת אורכי תור והלכתי לחפש נתונים על תאונות דרכים במקום. למעשה לשניהם עזר לי תושב שילה, רכז בטחון של המועצה של אז, אביגדור שץ. התברר שלמועצה היתה רישום מדדויק של תאונות הדרכים בצומת אדם (43 תאונות דרכים בין התחלת מאי עד סוף אוקטובר שנת 2011 עם כ-67 פצועים) , ואבגידור היה מוכן לבטח את המקום ע"מ לאפשר לצוות הסופרים לבצע את הספירה.
עם הנתונים החדשים עדכנתי את המודל וקיבלתי מהירויות נסיעה ותורים כמעט דומים למציאות (קצת חסר אבל סביר). הנחתי גידול בתנועה של 12.5% לשנת היעד הראשון לפתיחת הפרויקט (שנת 2015 ) ובינגו: הפרויקט היה כדאי, אפילו כדאי מאוד עם יחס תעולת-עלות של 2.1 או תשואות פנימית של 17% . הפרויקט היה מחזיר את עצמו בתוך שבע שנים. בזה חשבתי שהעבודה הסתיימה.


לצערי, משרד התחבורה חשב אחרת. למה? מורכב וחלק מהסיבות לא היו לעניין, אבל חלק כן. הפרויקט , כפי שנאמר היה יקר, והיו כאלו במשרד שחשבו, אולי בצדק, שהפתרון היה לפתוח את הכביש בין אדם לעטרות על מנת לשחרר את הפקק. אבל אז לא היה הרבה סיכויים שצה"ל יתיר ליהודים לנסוע בין אדם ועטרות וגם לא היה תכנון לפתרון לאיך עוברים את אזור קלנדיה. אזי התוכנית להפרדה המפלסית ישבה במגירה והתושבים ישבו בפקקים כל בוקר.

אחרי חצי שנה מגמר העבודה ננושא על במייל השילוני וכתבתי:


שלמה תורן <sh**n@gmail.com>

יום א׳, 28 באוק׳ 2012, 14:50
yishuv-shilo

הייתי בחברה הלאומית לדרכים (מע"צ) ושאלתי בקשר לפרויקט המנהרה מתחת לכיכר/צומת המתוכנן. לפי הדיווח, נגמר התכנון וכבר התחילו את של ףב ההפקעות לצדי הכביש. אחרי שלב הפקעות , יש לצאת למכרז לביצוע וגם לראות אם יש תקציב . הפרויקט כבר עבר את השלב של הבדיקה הכלכלית ונמצא כדאי מאוד (גם בעלות כלכלית של 60 מיליון ש"ח) . ביצוע הפרויקט יכול להמשך כשנתיים ולכן סוף הביצוע יכול להיות רק בעוד שלוש שנים או סוף שנת אזרחי 2015
.
דרך אגב, כאשר הייתי באור יהודה נפגשתי עם העוזר של אבי רואה שבדיוק ישב עם כמה חברה והסתכלו על התוכניות של ה"תיקון ביטיחות של כיכר אדם) אזי אין ספק שהמועצה מטפלת בבעיה.

עדיין אני אומר שבדעתי רק פתיחת הכביש בין אדם לעטרות יכולה לעזור להפחית את העומס בכיכר אדם. צריך לעודד את המועצה במאבק נגד צ.ה.ל. (בעיקר נגד ברק את ברושי ושות) בתקווה לשנות משהו.

אחרי עוד שנה, ולללא התקדמות פניתי לתושב היישוב, נתן שלו היו קשרים עם השר ישראל כץ : 


בסופו של דבר הפרויקט הועבר לסמנכ"לית לתשתיות ותיאום, קרן טרנר להחלטתה . הגעתי לפגישה איתה ועם חברה מנתיבי ישראל והצגנו את העבודה והבהרנו שלא היו חלופות סבירות לתכנון שנבחר. החלטת טרנר היתה שהפרויקט הולך לביצוע אבל כפרויקט של בטיחות לדרכים בפריסה שלוש שנים. בפברואר 2015 יצא מכרז ועבודות החלו בסוף 2016

והערות: הפרויקט החל אי שם בשנת 2010 כאשר מוטי יוגב היה סגן ראש המועצה.
אם לחצים פוליטיים עזרו, (ולפעמים הם כן עוזרים) הם הגיעו מכיוונים שונים: מאבי רואה, מנתן , ובטח גם מישראל גנז. מה השפיע? אינני יודע. ככלל, כל ההחלטות על פרויקטי תחבורה הם באחריות משרד התחבורה וכל פרויקט עובר בדיקה מדוקדקת על מנת לבחון את ההיתכנות הכלכלית של הפרויקט ולנטרל השפעות פוליטיים.

למען הדיוק: צוות תוכנית אב מטפל גם בבעיות התחבורה במטה בנימין. הצוות מאומן ומוכן, יש להם תקציבים והם יוזמים פרויקטים. הצוות , צוות מטרופוליטני, והם הכתובת לפרויקטים תחבורתיים מבית שמש עד יריחו , מעלי עד קרית ארבע. עם ישראל גנז, דרך המועצה שכר יועץ או מהנדס שהמליץ או עשה "תוכנית" אז אין לזה הרבה משקל. חשוד בעיני שאין זכר לתוכנית הנ"ל באינטרנט, אפשר לעיין בו וגם אי אפשר לדעת מה יש בו. נראה לי, אישית, כבלוף אחד גדול. מקווה שאני טועה.

בקיצור, אם אתם אוהבים ישראל גנז, בסדר גמור. רק תדעו שמצב התחבורה במטה בנימין לא תשתנה בהרבה עם שילה אדלר ייבחר  או ישראל שנז ייבחר, תלוי בצוות שכל אחד מהמעומדים בונה לטפל בנושאים.

ובסוף: תחבורה ציבורית, תחבורה ציבורית ותחבורה ציבורית:  הנושא לא טופל כראוי במשך השנים ש אבי רואה היה ראש המועצה  ויש ספק עם משהו הולך להשתנות ללא מחשבה מחדש איך לנצל את המסוף החדש בשער בנימין והנת"צ מהמחסום עד שד' משה דיין.  חבל.  המועצה היתה יכולה לעשות יותר.